החלטה בתיק ת"א 11248-09-12

רקע

1. המבקשת הגישה בקשה, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי") במסגרתה עתרה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה  לשם הבטחת כיסוי הוצאותיה.

2. עסקינן בתובענה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע על פי טענתו בתאונת "פגע וברח" ביום 8.6.12. 

3. המשיבה הגישה כתב הגנה בו הכחישה את עצם ודרך קרות התאונה וכן את הנזקים הנטענים כתוצאה ממנה.

טענות הצדדים בתמצית

4. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה למשיב להפקיד ערובה לצורך כיסוי הוצאותיה.  לטענתה, התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי כ- 9 ימים לאחר התרחשות התאונה הנטענת ובשים לב לנזקים הנטענים, אין זה סביר שהמשיב המשיך בשגרת חייו מבלי לפנות לקבלת טיפול רפואי כלשהו. בנוסף, האירוע דווח למשטרה למעלה מחודש לאחר התרחשותו. משכך, טוענת המבקשת כשעסקינן בעדות יחידה של בעל דין ללא ראיות חיצוניות אובייקטיביות, סיכויי הצלחת התביעה קלושים ביותר. בנוסף, טוענת המבקשת, כי המשיב ביקש פטור מתשלום אגרה לאור מצב כלכלי קשה ועל כן אם תידחה תביעתו, יהיה זה בלתי אפשרי לגבות ממנו את הוצאות המבקשת. 

5. לטענת המשיב, דין הבקשה להדחות. לטענתו, הכלל הינו שבערכאה ראשונה אין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים. לטענתו, סיכויי הצלחתו בתביעה מצוינים. התובע מסביר מדוע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי לאחר כ- 9 ימים, מאחר וייחס את כאביו למחלת השיגדון (גאוט) ממנה סובל, ורק לאחר שפנה לקבלת טיפול רפואי התגלו שברים במסרק 2-3 ברגל ימין. התובע טוען, כי לא פנה למשטרה לאחר תאונת הדרכים מאחר ולא ידע שיש צורך למסור הודעה למשטרה במיוחד כאשר הרכב הפוגע ברח ממקום התאונה ואין סיכוי לאתרו. מסירת ההודעה למשטרה הייתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי. עוד מציין המשיב את הכלל, כי בית המשפט אינו מחייב תובע בהפקדת ערובה מחמת עוניו.

דיון

6. לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת להדחות כמפורט.

7. בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". 

8. המחוקק לא קבע מהם השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בהפעילו את סמכותו בהתאם לתקנה 519(א). ההלכה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו האמורה רק במקרים חריגים. בין היתר נקבע, כי בית המשפט יטיל על צד להפקיד ערובה כאשר סיכויי התובענה קלושים, כאשר התובע איננו מתגורר בארץ או כי אין בידו להצביע על נכסים בארץ.

9. אחת ממטרותיה העיקריות של תקנה 519)א) הינה מניעת ניהולן של תביעות סרק  והבטחת כיסוי הוצאות הנתבע, בעיקר כאשר בית המשפט התרשם, כי סיכויי התובענה קלושים (ע"א 2877/92 סאלח עבד אללטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ , פ"ד מז (3) 850,846).

10. אל מול המטרות האמורות עומדת זכות הגישה לערכאות המשפטיות. הטלת ערובה עלולה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות כך שהגישה לערכאות המשפטיות תוגבל לבעלי אמצעים בלבד. ברי,  כי אין להתיר מצב כאמור.

11. מצאתי, כי בענייננו לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות הטלת ערובה בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

12. בענייננו, אין מחלוקת, כי המשיב טוען למצב כלכלי קשה ועל כן אף ביקש לפטור אותו מתשלום אגרה, אך לא די בכך בכדי לחייבו בהפקדת ערובה. לא עלה בידי המבקשת להוכיח, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו לכסות את הוצאות המבקשת, במידה והתביעה תדחה. יתרה מזאת, כפי שאכן נקבע בפסיקה, אין בית משפט מחייב תובע להפקיד ערובה רק בשל עוניו שכן אחרת רק בעלי אמצעים יוכלו לקבל יומם בבית משפט.

13. על המבקשת להוכיח, כי סיכויי התביעה קלושים. בשים לב לעובדה, כי הדיון בתובענה נמצא בשלבים מקדמיים וטרם הוגשו ראיות הצדדים, וכי למשיב יש הסברים לטענות המבקשת שיש מקום לבחון אותם אין ביכולתי לעמוד בשלב זה על סיכויי התביעה. עם זאת, על פני הדברים נוכח טענות המשיב אין לומר בשלב זה, כי סיכויי התביעה אפסיים.

14. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ש"ח יילקחו בחשבון עם סיום ההליך על פי תוצאותיו.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: